ביאור שטיינזלץ על זבחים מ׳

1 א ומבארים את הברייתא לפרטיה. אמר מר החכם בברייתא: אין לי אלא מתן שבע שמעכבות זו את זו, מפני ששבע מעכבות בכל מקום. ושואלים: היכא היכן מצינו שהן מעכבות? אמר רב פפא: בפרה אדומה ובנגעים בטהרת המצורע.

2 ועוד שנינו בברייתא: מתן ארבע שעל קרנות מזבח הקטורת מנין? תלמוד לומר: "כן יעשה" ויקרא ד, כ. ושואלים: מאי שנא במה שונה מתן שבע שהן מעכבות? משום דכתיבן וכפילן שהן כתובות וכפולות במלים "ועשה... כאשר עשה" ללמד שהן מעכבות, מתן ארבע נמי כתיבן וכפילן גם כן כתובות וכפולות ומדוע יהא דינן שונה?

3 אמר ר' ירמיה: לא נצרכא נצרכה אלא לדעת ר' שמעון שאינו סבור שכתובות כאן ארבע מתנות, אלא רק שתים, ושתים נלמדו מהיקש, ויש להן צורך בריבוי מיוחד. דתניא ששנויה ברייתא לגבי ההזאות על מזבח הפנימי: למעלה, בפר כהן משיח, הוא אומר: "קרן קרנות" ויקרא ד, ז כלומר, שיכול היה לכתוב "קרן" וכתב "קרנות" — הרי שתים, למטה בפר העלם דבר הוא אומר: "קרן קרנות" ויקרא ד, יח — ביחד הרי ארבע קרנות, דברי ר' שמעון.

4 ר' יהודה אומר: אינו צריך לראיה זו, אלא הרי הוא אומר באותם פסוקים "באהל מועד" ויקרא ד, יח, וביטוי זה מיותר, ובא ללמד שצריך לתת מן הדם על כל קרנות המזבח האמור באהל מועד. ושואלים: ור' יהודה שחולק על ר' שמעון, הכתוב "כן יעשה", שר' שמעון דורשו לענין ארבע מתנות, מאי עביד ליה מה עושה הוא בו?

5 ומשיבים: מיבעי ליה לכדתניא צריך הוא אותו לכמו ששנויה בברייתא: לפי שלא למדנו לפר יום הכפורים לסמיכה שלא נאמר בכתוב שצריך הכהן הגדול לסמוך עליו, וכן שירי הדם שלו, לא נזכר בכתוב שצריך לשופכם על יסוד מזבח העולה, מנין שצריכים לעשות כן? תלמוד לומר: "כן יעשה".

6 ושואלים: ולפר יום הכפורים לא למדנו? הא הרי אמרת בדרשה הקודמת: "לפר" — זה פר יום הכפורים, שלמדים מפר העלם דבר לפר יום הכיפורים לכל מעשיו!

7 ומשיבים: איצטריך הוצרך הדבר להישנות, שכן סלקא דעתך אמינא יעלה על דעתך לומר: הני מילי דברים אלה אמורים רק בעבודה דמעכבא שמעכבת את הכפרה כהזאת הדם, אבל עבודה דלא מעכבא שאינה מעכבת כפרה, כסמיכה ושיירי הדם, אימא אמור שלא, על כן קמשמע לן משמיע לנו שגם אותה צריך לעשות בפר יום הכיפורים.

8 ושואלים: ור' שמעון, האי הייתור הזה "באהל מועד" ממנו למד ר' יהודה מתן ארבע, מאי עביד ליה מה עושה הוא בו? ומשיבים: "באהל מועד" מבעי ליה נצרך לו לומר שאם נפחתה תקרה של היכל לא היה מזה, שאין זה עוד "אהל מועד". ואידך והאחר ר' יהודה, מהיכן הוא לומד זאת? ממה שנאמר "אשר באהל מועד" שהוא מיותר. ואידך והאחר ר' שמעון? "אשר" לא דריש אינו דורש כלשון יתור.

9 אביי אמר: לר' יהודה נמי איצטריך גם כן הוצרך הכתוב "כן יעשה", ללמד על מתן ארבע שהוא מעכב, כי סלקא דעתך אמינא יעלה על דעתך לומר: מידי דהוה כמו שהוא הדין לגבי סמיכה ושירי הדם, שלמדנו בברייתא דאף על גב דכתיבן וכפילן לא מעכבא שאף על פי שהן כתובות וכפולות אינה מעכבת, משום שבדרך כלל אינן מעכבות, הייתי אומר מתן ארבע נמי גם כן לא תתעכב, שהרי בחטאת חיצונה אין מעכבת אלא מתנה אחת, כמבואר במשנתנו, קא משמע לן משמיע לנו "כן יעשה" שהוא מעכב.

10 ב שנינו בברייתא: "לפר" — זה פר יום הכפורים. ושואלים: למאי הילכתא למה לאיזו הלכה נאמרה דרשה זו? אי אם לעכב, לומר שכל האמור בעבודת יום הכיפורים הוא לעכב — פשיטא פשוט, הרי "חקה" כתיבה ביה כתובה בו "והיתה זאת לכם לחוקת עולם" ויקרא טז, לד, ובכל מקום שנאמרה "חוקה" הרי הוא לעכב!

11 אמר רב נחמן בר יצחק: לא נצרכא נצרכה אלא לדעת ר' יהודה, שאמר: כי כתיבה כאשר נאמרה "חקה" הרי זה רק לגבי דברים הנעשים בבגדי לבן בפנים בקודש הקדשים, הזאות והכנסת הקטורת, שבאלה אם הקדים מעשה לחבירו לא עשה ולא כלום,

12 אבל דברים הנעשים בבגדי לבן בחוץ בהיכל, על הפרוכת ועל מזבח הזהב, אם הקדים מעשה לחבירו — מה שעשה עשוי. ואם כן אימא אמור: מכיון שכסידרן לא מעכבי אינו מעכב, הזאות עצמן נמי לא מעכבי גם כן אינן מעכבות, על כן קא משמע לן משמיע לנו "לפר" האמור כאן שהן מעכבות.

13 מתקיף לה מקשה על כך רב פפא: ומי מצית אמרת הכי האם יכול אתה לומר כך שמכאן למד ר' יהודה שההזאות מעכבות? והתניא והרי שנויה ברייתא: הפסוק "וכלה מכפר את הקדש" ויקרא טז, כ האמור בעבודת יום הכיפורים, מיותר לעניינו, והוא בא ללמדנו: אם כיפר הכהן, שעשה את העבודות המכפרות, כלומר, היזה את ההזאות בפנים — כילה את העבודה, אף שלא שפך את שיירי הדם, ואם לא כיפר — לא כילה, דברי ר' עקיבא.

14 אמר לו ר' יהודה, מפני מה לא נאמר אחרת: אם כילה לגבי כל סדר העבודה, ובכלל זה הזאות שבהיכל, ואפילו שפיכת שיירי הדם — כיפר, ואם לא כילה — לא כיפר? הרי שמכאן למד ר' יהודה דין זה!

15 אלא אמר רב פפא: לא נצרכא נצרכה ההשוואה האמורה בפסוק זה לפר יום הכיפורים, אלא ללמוד שלוש הלכות מן האמור בפר כהן משיח "וטבל הכהן את אצבעו בדם" ויקרא ד, ו: "את", דם ובטבילה. ומבארים: "את" — אמר רב אחא בר יעקב: לא נצרכא נצרכה אלא להכשיר

16 אמין שלפוחיות או יבלות שבאצבע שאינן חוצצות בין האצבע לדם. "בדם" ויקרא ד, ו — שיהא בדם שבכלי שיעור טבילה מעיקרא מתחילה לכל ההזאות, ולא שיוסיף בכל פעם מעט דם לכלי ויזה. וכן נאמר "וטבל הכהן את אצבעו בדם" — ולא יהא מספג מקנח דם מעל גבי דפנות הכלי, שיהא די דם כדי לטבול בו את האצבע.

17 ומסבירים: ואיצטריך למכתב והיה צריך לכתוב "בדם", דאי כתב רחמנא שאם היתה כותבת התורה רק "וטבל", הוה אמינא הייתי אומר: אף על גב דליכא אף על פי שאין שיעור טבילה מעיקרא מתחילה אלא כדי הזאה אחת, אלא שבכל פעם הוסיף בכלי מדם הפר כדי שיעור טבילה אחת, לכן כתב רחמנא כתבה התורה "בדם" שדם כל ההזאות נתקבל מתחילה בכלי.

18 ואי כתב רחמנא ואם היתה כותבת התורה רק "בדם", הוה אמינא הייתי אומר: אם היה מתחילה דם כשיעור, אין צורך שיהא בהזאות האחרונות שיעור טבילה, אלא אפילו מספג, לכן כתב רחמנא כתבה התורה "וטבל".

19 ועל יתור נוסף באותה פרשה שואלים: מה שנאמר שם "ונתן הכהן מן הדם על מזבח קטרת הסמים אשר לפני ה'" ויקרא ד, ז למה לי לכתוב בו "קטורת הסמים"? די במה שנאמר בו "אשר לפני ה'" ללמדנו באיזה מזבח מדובר! לומר שאם לא נתחנך המזבח מתחילה בקטורת הסמים — לא היה מזה עליו.

20 א תניא כוותיה שנויה ברייתא כשיטתו של רב פפא, שלכך נרמז פר יום הכיפורים בפסוק המיותר שבפר העלם דבר — ל"את בדם וטבילה" האמור בפר כהן משיח שאף הוא נזכר בפסוק. "ועשה לפר... כאשר עשה לפר" ויקרא ד, כ, מה תלמוד לומר "לפר"? לרבות פר יום הכפורים לכל מה שאמור בענין בפר כהן משיח, והוא "את בדם וטבילה", דברי רבי.

21 אמר ר' ישמעאל: אין צורך לריבוי זה, שהרי קל וחומר הוא! ומה במקום שלא הושוה קרבן לקרבן בקרבנות שאינם ממין אחד של בהמה — השוה מעשים למעשים שכל דרך עשייתם שווה בהזאות הדם, וכאשר יבואר להלן. מקום שהשוה קרבן לקרבן כגון פר כהן משיח ופר יום הכיפורים — אינו דין שישוה מעשה למעשה? ואם כן, אין צורך ללמוד זאת מריבוי הכתוב.

22 אלא כך צריך לדרוש: מה תלמוד לומר "ועשה לפר" — זה פר העלם דבר של צבור, "כאשר עשה לפר" — זה פר כהן משיח.

23 ומבארים את הברייתא: אמר מר החכם: ומה במקום שלא הושוה קרבן לקרבן. ושואלים: מאי מה פירוש "לא הושוה קרבן לקרבן"? לאלו קרבנות הוא מתכוון, שאינם מאותו מין בהמה, אך מעשיהם שווים?

24 אילימא אם תאמר פר יום הכפורים ושעיר יום הכפורים, שזה פר וזה שעיר, ומהם למדים בקל וחומר להשוות מעשיו של פר יום הכיפורים לפר כהן משיח לענין "את בדם וטבילה" — איכא למיפרך יש מקום לפרוך את הלימוד, ולטעון: מה להנך לאלה פר ושעיר של יום הכיפורים, שיש בהם צד מיוחד של דמיון, שכן נכנס דמם גם לפניי ולפנים אל קודש הקודשים, מה שאין כן בפר העלם דבר, שהזאת דמו רק בהיכל!

25 אלא תאמר שמדובר בפר העלם דבר של צבור ושעירי העלם דבר של עבודה זרה, שאף שאינם ממין אחד עבודתם שווה — איכא למיפרך יש לפרוך: מה להנך לאלה שכן שניהם מכפרין על עבירות מצוה ידועה, ואין להסיק מכאן על פר יום הכיפורים, שבא לכפר על עבירות שאינן ידועות!

26 אלא צריך לומר שמדבר בפר העלם דבר של צבור ושעיר של יום הכפורים. והכי קאמר וכך אומר ר' ישמעאל: ומה במקום שלא הושוו קרבן לקרבן, דהאי שזהו פר והאי וזהו שעיר — מכל מקום הושוו מעשים למעשים למאי דכתב בהו למה שכתב בהם, שלמרות ששעיר יום הכיפורים נעשה גם בקודש הקדשים, מכל מקום בעבודות הנעשות בהיכל המשותפות לשניהם מעשיהם שווים, שצריך להזות באצבע על הפרוכת ועל קרנות המזבח, מקום שהושוה קרבן לקרבן, כגון דהאי שזהו פר והאי וזהו פר — אינו דין